<h1>ספר השולחן הלכ' סעודה שער שמיני</h1>
<h2>דף קנ.</h2>
משיצא יום השבת אסור לאדם להתחיל לאכול ולשתות ולעשות מלאכה או לטעום כלום עד שיבדיל, אבל מים מותר לשתות דהא רבנן דבי רב אשי לא קפדי אמיא [פסחים ק"ה ע"א]. מי שאין לו יין להבדיל ורוצה לעשות מלאכה, אומר המבדיל בין קודש לחול ועושה מלאכה, כדאמרינן במסכת שבת [ק"כ ע"ב] אמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא הוה אמרינן המבדיל בין קדש לחול ובין אור לחשך וגו' ואפכינן סלתי, כלומר מהפכי הבקעים בתוך האש. ופירש רבי שלמה ז"ל דלזכר בעלמא היו אומרין המבדיל בין קודש לחול, בלא הזכרת השם ובלא מלכות. אבל הרב אלפסי ז"ל כתב דבשם ומלכות היו אומרין אותה. וכן דעת הגאונים ז"ל שאומרין בא"י המבדיל בין קדש לחול בלבד. ואינו צריך לומר בין אור לחשך ובין ישראל לגוים וגו', כיון שלא הזכירו כן בגמרא. עוד כתבו הגאונים ז"ל שאין צריך לברך ברכה זו אלא למי שצריך לעשות מלאכה קודם שיתפלל, משום דאמר ר' אלעזר אסור לו לאדם לעשות חפציו קודם שיבדיל. ולכן צריך לברך ברכה זו. אבל לאחר שהתפלל כיון שהבדיל בתפלה אינו צריך להבדיל קודם מלאכה ואע"פ שלא הבדיל על הכוס, ואין צריכין להבדיל בתפלה ועל הכוס אלא לענין אכילה בלבד. וכן כתבו רב עמרם והנגיד רבינו שמואל זצ"ל. שכח ועבר ואכל ושתה קודם שיבדיל, הרי זה מבדיל אחר שאכל. דהכי קיימא לן, טעם מקדש טעם מבדיל.
